הטיפול התרופתי להפרעת קשב
מידע בסיסי

הטיפול התרופתי

לא מעט מאלו שמגלים בעצמם או אצל אחד מילדיהם הפרעת קשב, מעדיפים להימנע מטיפול תרופתי לסוגיו, ומעדיפים כל ניסיון אפשרי בתוספי תזונה מגוונים, או בטיפולים כאלו ואחרים, שמבטיחים תוצאות.

למרבה הצער – חלק ניכר מהם מתייאשים לאחר זמן, ורק לאחר ייאוש הם מוכנים לנסות את הטיפול התרופתי המקובל, ולאחר תקופה קצרה של הסתגלות והתאמה של התרופה והמינון, רואים את התוצאות, רואים את ההצלחות, וכאילו פרח פורח מבעד למסך הפרעת הקשב, שעד לשלב של הסיוע התרופתי, הפרעת הקשב לא אפשרה לראות את יופיו של הפרח. אך עם היכולת לראות את ההצלחה, מגיע גם הכאב והצער על זמן יקר של סבל שנגרם לילד ולסובבים, בגלל ההתנגדות לטיפול התרופתי.

אכן, לא קל כהורים, לשים את טובת הילד בראש מעייננו, ולשים בצד את כל הדעות הקדומות שמלוות אותנו שנים רבות, אך בסיכומו של דבר – ככל שנתחיל בטיפול בשלב מוקדם יותר של החיים, כך ההשפעות הנלוות של הפרעת הקשב יהיו פחותות בהמשך החיים, וכשמתחילים עם טיפול תרופתי רק בגיל מבוגר יותר, הרי שיש כבר תופעות לוואי לא מעטות של הפרעת הקשב, שעבורם הטיפול התרופתי לא יעזור.

בשורות הבאות ננסה להסביר על סוגי התרופות הקיימים, תופעות הלוואי, משך ההשפעה, והמינון.

אני חייב להדגיש, כי ההחלטה על מתן תרופה, או החלפתה, העלאת או הורדת מינון, וכל החלטה אחרת בנושא התרופתי, מתקבלת אך ורק על ידי רופא!!! אין להשתמש בתרופות ללא אישור רפואי!!!

ישנן שלוש משפחות של תרופות המוכרות כ"קו ראשון" לטיפול בהפרעת קשב, משפחות אלו מומלצות כקו ראשון, עקב יעילותן ובטיחותן.

ריטלין

• ריטלין
•  ריטלין SR
• ריטלין LA
• קונצרטה
• פוקלין

אדרל

• אדרל
• אדרל XR
• קשוב
• ויואנס

סטרטרה

• סטרטרה

הערה חשובה:

ריטלין רגיל - מכיל גלוטן, כך שאלו שרגישים לגלוטן לא יכולים להשתמש בו, שאר סוגי הריטלין, אינם מכילים גלוטן ובטוחים לשימוש גם לרגישים לגלוטן.

הערה נוספת:

החומר הפעיל במשפחת הריטלין הוא מתילפנידאט, הוא קיים גם במדבקות Daytrana (דיטרנה) אך מדבקות אלו למרות שאושרו לשימוש בארה"ב, טרם אושרו לשימוש בארץ, ישנם בתי מרקחת שמייבאים אותם באופן אישי לפי הזמנה, אך מחירם גבוה מאד! ולצורך הבאתם לארץ יש צורך באישור 29/ג. (אישור 29/ג הוא הוראת רופא לשימוש בתכשיר רפואי שאינו רשום בפנקס התרופות, או לשימוש שונה מהתוויה המוכרת של התרופה)

התרופות משפיעות על רמות דופמין ונור-אפינפרין (מתווכים עצביים) בחלקים מסוימים במוח (בעיקר באזור האונה המצחית) ובכך מאפשרות למטופל לשלוט יותר בשלושת המרכיבים המרכזיים של ADHD – שהם: קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות.

בחירת התרופה המתאימה על ידי הרופא, מורכבת משלושה מאפיינים:

1. וידוא השפעה.
2. משך ההשפעה הנצרכת.
3. תופעות הלוואי.

ובהרחבה:

וידוא השפעה:

וידוא ההשפעה, תלוי בתגובת המטופל לכמות החומר הפעיל בתרופה, ולמנגנון השחרור של החומר הפעיל בכדור המסוים. הריטלין הרגיל והריטלין SR החומר הפעיל בהם משתחרר מיד, שאר הכדורים מכילים מנגנונים שמשחררים מנות קטנות של החומר הפעיל למחזור הדם של המטופל, וזה מה שנקרא שחרור מושהה.

ההתאמה של המינון, היא בעיקר לפי משקל הגוף וגיל המטופל. כמובן שגם לרמת ההפרעה יש השפעה על המינון.

משך ההשפעה:

משך ההשפעה, משתנה בין סוגי התרופות השונות, ומנגנון השחרור שלהם.

• ריטלין רגיל-עד ארבע שעות.
• ריטלין SR-עד שמונה שעות.
• ריטלין LA-עד שתיים עשרה שעות.
• קונצרטה-עד שתיים עשרה שעות.
• פוקלין רגיל-עד ארבע שעות.
• פוקלין XR -עד שתיים עשרה שעות.
• מדבקות Daytrana – עד שתיים עשרה שעות, אך ניתן להוריד את המדבקה, ולאחר שעתיים פגה ההשפעה, כך שניתן לקצר את משך ההשפעה.
• אטנט (אדרל) -עד שש שעות.
• אנטנט XR -עד שתיים עשרה שעות.
• ויואנס - עד שתיים עשרה שעות.
• סטרטרה -עשרים וארבע שעות.

התאמת משך התרופה למטופל, נקבעת על ידי שקלול הנתונים של צרכי המטופל וסדר יומו, ולפי התגובה שהמטופל מגיב לתרופה זו או אחרת.

תופעות הלוואי:

השפעת התרופה על המטופל תלויה בגורמים שונים, כך גם תופעות הלוואי של התרופה משתנות מאד בין מטופל אחד למשנהו, חלק מתופעות הלוואי נעלמות לאחר כמה ימים או שבועות בודדים של שימוש בתרופה, לכן, מומלץ מאד לעקוב אחרי תופעות הלוואי והשפעת התרופה במהלך שבועיים עד שלוש שבועות הראשונים של הטיפול, ולחזור לרופא המטפל ולדווח לו עליהם.

כדאי לדעת, שלפעמים יש צורך לנסות סוגים שונים ומינונים שונים של תרופות, עד להגעה אל התרופה המתאימה, שתיתן את ההשפעה המיטבית, ההשפעה המיטבית היא – השפעה טובה למשך הזמן הרצוי עם מינימום של תופעות לוואי.

איך אפשר לדעת האם התרופה אכן משפיעה לטובה?

אחת ההגדרות להפרעת קשב היא – קושי להתרכז לאורך זמן במשימה פאסיבית, משעממת, או משהו שחוזר על עצמו.

לצורך בדיקת השפעת התרופה, ניתן למטופל לבצע משימה שכזו ללא תרופה, ולאחר מכן נחזור על אותה משימה עם תרופה, ונבדוק האם יש הבדל ביכולת הביצוע או ברמת הקושי של הביצוע, בין שני המצבים.

משימה זו יכולה ברמה עקרונית להיות כל משימה שהמטופל מתקשה בה בחיי היום יום, כמו – סידור הארון או החדר, עמידה בתור, הקשבה להרצאה משעממת, ועוד.

בדיקת מוקסו (MOXO) מבוססת על עיקרון זה, והתועלת המיוחדת במבדק זה, שהמשימה מוגדרת לפרק זמן לא ארוך שמוגדר מראש, ושניתן לשבת ולצפות במטופל ובתהליכים שעוברים עליו בעת ביצוע המשימה, הצפייה בתהליך – יכולה לתת אינדיקציות נוספות שעלולות לגרום לקושי, שהם לא קשורות להפרעת קשב, כמו חרדה וכדו'

האם זה נכון, שריטלין הוא בעצם סם מסוכן?

אכן, כן! ריטלין מופיע ברישום פקודת הסמים, זאת לאור היותו בקבוצת סיכון כשמשתמשים בו בשימוש מזיק, ברשימה זו נוכל למצוא גם את ה – טיפקס, גז מזגנים, בירה, סיגריות, ועוד. אך כל עוד השימוש הוא כתרופה, כלומר – בהוראת רופא, במינון שהרופא רשם, ובבליעה דרך הפה, אזי אין כל חשש שהוא ישפיע כסם ממכר, או שהוא ישבש את התפקוד.

אך היות והוא מופיע בפקודת הסמים, נדרשים הרוקחים בבתי המרקחת לשמור את הריטלין בכספת, ולבצע רישום מדויק של זהות הרוכש והמטופל, וזמן הרכישה.

כדי להימנע מאי נעימויות בזמן רכישת התרופה, כדאי לשים לב שהמרשם כתוב באופן שלא יצוצו קשיים ובעיות בבית המרקחת.

הפרטים שחשוב לשים לב אליהם בזמן קבלת המרשם מהרופא הם:

• שם פרטי ושם משפחה של המטופל.
• מספר תעודת הזהות של המטופל.
• תאריך. (המרשם תקף לשבוע עד עשרה ימים מהתאריך שמופיע עליו)
• שם התרופה.
• כמות החומר הפעיל בתרופה. (במספרים ובמילים)
• מינון. (במספרים ובמילים, מספר הכדורים לרכישה באמצעות המרשם, ומספר הכדורים ליום)
• חתימה ידנית וחותמת הרופא.
• על המרשם חייב להיות כתוב – לטיפול ב – ADHD.
• הרופא חייב לכתוב – בהשגחתי הרפואית.
• כל שינוי במרשם, מחייב חתימה וחותמת הרופא בצד השינוי.
• התרופה מסופקת בבית המרקחת, עם תעודת זהות בלבד.

וכמובן, לשמור את התרופות שלא ייעשה בהם שימוש לא נכון